מזל שמשהו חשב לפני שנים רבות, שצריך להמציא כל מיני מועדים, כגון "ראש השנה". חג המלווה אומנם ב- deadline של איחולי שנות טובות, שבלעדיו לא הייתי מחייה את הבלוג לפחות לעוד שנה.
אנו היהודים שתמיד חייבים לבדל עצמנו מהגויים, או במונח המקצועי, ל"מתג", מתעסקים בראש השנה בחשבון נפש. אך בשנים האחרונות ביחד עם הפיכת שליחת השנות הטובות למסומסים בתפוצת נאטו, מלווה החג בהתעסקות בחשבון הבנק שמתכווץ לו. מחג של אוכל ותענית, אמצנו בשנים האחרונות סממנים נוצרים טובים של חגיגת מתנות אימתנית.
בישראל, זה נתפס כמובן מאליו שבכל פינה מוצב לו דוכן למכירת סלסלות בדבש, אך גם הגויים הנחמדים זיהו את פוטנציאל ה"מצלצלים". אתרי האינטרנט של הרשתות הגדולות מאחלות לך שנה טובה ומציעות שלל פתרונות כשרים לארוחת החג. האמת שלא בחנתי את הסוגיה לעומקה, האם ברמת התחכום של היום, המערכת הממוחשבת מזהה את מקום מגוריי כפוטנציאל שיווקי טוב לקהילת היהודים? ולכן בתקופה האחרונה בכל עריכת דף המשלוח האינטרנטי מנצנצת לי ברכת החג. מעניין האם גם האזרח הקטן בערים נטולות יהודים, נכלל כקהל יעד פוטנציאלי לסלסלה הכשרה המוצעת לי.
אז הנה עברה לה עוד שנה, והשנה הבאה עלינו לטובה, אכן מלאה בהתחלות חדשות, לפחות בקרב התא המשפחתי הקטן שלנו. יותם, הגדול, התחיל ללמוד בתיכון. כאן בממלכה הגוססת, הכל מוקצן, בגיל ארבע כבר שולחים לבית ספר, עדיין עם חיתול ושאכטות של מוצץ. לתיכון נשלחים הילדים כבר בגיל 11 לפני שהתחלף להם הקול והחלב עדיין בין השפתיים. אז, כאנגלי מהשורה, הוא מסתובב עם בלייזר של מנהלים בסיטי ונראה כאילו פורים חל אצלו כל יום (לפחות נפטרנו מהעניבה והכיפה).
ואצלי גם שינויים, אחרי מספר שנים של הרחק משוק העבודה, חזרתי לשוק או שוק (הלם), ולא סתם שוק אלא "שוק עבודה אנגלי". בניגוד לסט הקודים שחלים במפגש עם בריטיים ואליהם כבר התרגלנו, קיימים חוקים לא כתובים, המיועדים לנוסעי שעות השיא בטיוב, במילים אחרות, לעובדים של תשע עד חמש, הגיע הזמן שמשהו יחלק אותם כערכת הישרדות בכניסה לתחנת הרכבת התחתית או בשפת העם "טיוב".
אפליקציות רבות מועלות על הסמארטפונים החכמים שמשרטטות מסלולים, מחשבות זמן נסיעה או מתריעות על מכשולים, אבל את הטיפים החשובים והטובים הן לא מציינות. למסגרת החוקים הבסיסית התרגלתי מהר מאד. היום נפתח, בלקיחת הגיליון היומי של "מטרו" בכניסה לתחנה, אומנם בניגוד לצהובונים כגון ה"סאן" אין בו תמונות של בחורות עירומות, אבל כמות הפרטים הלא חשובים שמתפרסמת מידי יום שוברת שיאים. נעלי ההתעמלות עדיין מחכות לי ליד הדלת לימים יותר טובים, למרות שמראה הסמארט קז'ואל מאד נחשב אצל נערות העיר. אף אחת לא מנסה להראות כישורי דוגמנות, כאשר היא מדדה בין תחנת הטיוב למשרד. לכן, מי שרוצה לשטוף את העיניים ולהתמוגג מהמראות, נאלץ להמתין להפסקת הצהרים, זמן איכות בו בעלות העקב משוויצות לכל עבר למי שפיץ יותר חריף. אני כבר מדקלמת בעל פה את תפריט הבוקר והצהרים של Pret ,רשת כריכים פופולרית במרכז העיר, שלא כל כך נאה לה להגיע לתושבי הפרברים. רק שלתנוחת הסרדין לא הכינו אותי.
לקח לי מספר נסיעות להבין שנס חנוכה לא יקרה כאן, גם בתחנות הטיוב המרכזיות, אין מתנדבים שפשוט יורדים וכולנו נוסעים לאותו יעד נכסף. ברגע שהפנמתי שאין מה לבנות על פינוי מרצון, פתחתי לעצמי אסטרטגיה חדשה.
כישראלית מצויה, חשבתי שרק אני עליתי עליה, ועקב היותי מוקפת בנתיני הממלכה, אין סיכוי שמישהו יפעל באופן דומה ויפגע ביתרוני היחסי. אבל אז באחת מנסיעות אחר הצהרים המאוחרות, גיליתי שגם בריטים מדופלמים מסוגלים לנקוט בטקטיקת "סרדין". בניגוד להגיון, ששולח אותי לאתר מקום טוב בו ניתן להיאחז, תאוריית ה"סרדין" עובדת על עקרון משחק הכסאות. מי שקרוב לכסא, סיכוייו לתפוס אותו גדלים, ובהפעלת טכניקת מרפקים קלה אכן יזכה בו.
מאותו יום שעליתי על הנושא, אני מתמקמת דווקא במרחב הצר בין יושבי הכסאות, וככל שאני מתקרבת למרכזו , קל לי לתפוס את השלל. הנוסעים שעולים אחרי כבר פחות נדחסים לכיוון המרכז, כך שיחידי הסגולה שיורדים במהלך הנסיעה מאפשרים לי מרחב תמרון לתפיסת המושב. חייבים להיות זריזים ולא הביישן למד. זינוק מהיר, מפתיע את הסובבים שלא מחכים להסתערות נמרצת, מאד לא בריטי מצידי, אבל מבטיח לי מקום ישיבה ועלעול רגוע בעיתון. הכל טוב ויפה עד שפגשתי תאום אגרסיבי יותר, שחשב שהוא היחיד שרשם פטנט על מהלך ה"סרדין", ובהתבוננותי בו, הבנתי כמה זה פאתטי. ממש כמו הקרב על המילקי מימי חני גולדברג.
כך שלקראת השנה החדשה, בה אני מקווה לכמה שיותר דקות מושב, זאת הזדמנות מיוחדת לאחל לכולם שנה טובה.
שנה של התחלות חדשות וכולי תקוה רק דברים טובים. במיוחד לכל חבריי שחזרו למולדת, ומתחילים שוב הכל מהתחלה ועומדים בפני אתגרים לא פשוטים. תאוריית ה"סרדין" למדה אותי שאנחנו תמיד לומדים איך למצוא את שביל הזהב, גם אם זה בשביל משחק סודוקו אחרון לפני תחילת יום העבודה.
שנה טובה ומתוקה.
ממשפחת מרקמן
יואב, יותם, נירית ורן
וואו התגעגעתי לרשומות שלך והכותרת שלך ממש הצחיקה אותי, האסטרטגיות שלך הזכירו לי את התקופה שאני הייתי נוסעת כל בוקר לעבודה בטיוב ומתפללת שמישהו ירד רק כדי להסתער לו על המקום ולהוציא ספר או מסרגה..... מאחלת לך שנה בה תהיי לראש ולא לסרדין! אוהבת, זהר
השבמחק