שנה טובה וגמר חתימה טובה

שנה טובה וגמר חתימה טובה

 

 

יונתן גפן כתב ש"זה לא כל כך נעים לראות גן סגור", אבל תחושת חוסר האונים מתעצמת כאשר אתה בוהה במסך הטיסות היוצאות בשדה התעופה ומגלה שהטיסה שלך נדחתה למועד מעורפל של עשר שעות לפחות. זוהי תחושה שקשה לתארה במילים, המתגברת מרגע לרגע כמו כדור שלג בתחילתו של מדרון תלול, המביא אותך לייאוש טוטאלי. אין אפשרות לעשות צ'ק-אין מאוחר היות שדלפק הקבלה נפתח בזמן, שיטת האיזי צ'רטר, בה הכל נקנה משירותי מיקוד חוץ ואינו בשליטת החברה, הופך את העניין למבוי סתום. כך שאתה מנסה ומתאמץ כמו שלימדו אותך בכל הקורסים של מודעות עצמית ופסיכולוגיה בע"מ לחשוב על היתרונות של המצב החדש. שוטטות אינסופית בחנויות השדה ושאיפת ויטמין די לעוד מספר שעות. רק שאף אחד לא מבטיח לך שאכן יש היכן לשוטט בשדה התעופה של מלגה. אומנם העיר השישית בגודלה בספרד, אך "נתב"ג ללא הפסקה" אינו קונספט מקובל באירופה של המאה ה-21 שחריצות אינה חרוטה על דגל הכוכבים הצהובים שלה, וחלק ממדינותיה מצויות על סף פשיטת רגל.

כך שאחרי חופשה קצרה ומוצלחת במרבלה, הנושקת לקוסטה די סול, אנחנו תקועים בשדה תעופה בו לאט לאט נסגרות החנויות. עמדת המזון האחרונה כבר מתקפלת ולנו יש יותר מארבעה שעות המתנה. חברת הצרט'ר הנפלאה שלנו עדיין לא החליטה מתי בדיוק הם יעלו אותנו לאויר. הם דווקא אמצו את גישת השיווק שאם כבר פגעת בלקוח אז תמשיך עד הסוף, עדיף לקוח אחד מרוצה ואחר מתוסכל מאשר שניים לא מרוצים. הם המשיכו להוציא את הטיסות האחרות שלהם מהשדה על פי לוח הזמנים המקורי, ואותנו הותירו מאחור בהלם מוחלט מהאיחור הפראי.

תרגיל עוקץ שיווקי, לא בדיוק, הם פשוט מכירים את קהל היעד. אנחנו הישראליים מצטיירים אומנם כלבנטיניים, כבר מזמן היינו חורצים גורלות או הופכים איזה שולחן רק לנפץ את אוירת האדישות הכללית. אבל הבריטיים ממש לא שם, הם הסתדרו בתור וחיכו בסבלנות עד שתהליך הצ'ק-אין יסתיים, אף אחד לא הרים את הקול, לא שזה היה עוזר, מול דיילת ספרדייה מחברת איברייה שלא ממש מזדהה עם חברת צ'רטר. הם הצטופפו בשקט בפינות הקפה מצוידים בתה מהביל וחיכו בסובלנות עד שסוף סוף משהו יחליט מה הולכים לעשות עמנו. אני כבר דמיינתי פשיטת רגל באויר, אי שם באטמוספרה אחרית, היות שזה מאד באופנה לבשר הודעות מסוג זה באופן דרמטי וייחודי. אם כבר אז לפחות אירוע שניתן יהיה לספר בגאווה לנכדים, איך היה בתקופתנו.

מכיוון שהרוב הבריטי השפיע על אוירת הנכאים, נגררנו גם אנחנו לאדישות מוחלטת והמתנו בסבלנות שיגיע תורנו לפסוע בשרוול הנכסף לעבר העננות הבלתי נגמרת. אין ספק שהתייר הבריטי הממוצע הפוסע לכיוון חופיה של ספרד אינו אותו אחד החוזר לשערי הממלכה. ראשית, קהל היעד למלגה מורכב ברובו מחבורות גברים בדרכם למסיבות רווקים, לכאורה ילדים בדרך לסיבוב הראשון של מוסד הנישואין, אבל מהסיבוב השני, וכנראה שיש מספיק מזה, זה כבר נראה אחרית. הם עולים למטוס אדיבים ומנומסים כמו שרק חיילי המלכה יודעים להיות, ואחרי שעה של הינתקות מאדמת הממלכה בסיומו של המשקה הראשון, הם כבר עולים לטונים גבוהים, זורקים הערות שוביניסטיות לכל עבר ועסוקים כבר בהפעלת הדיילות סביבם ובפלרטוטים אינסופיים. אבל בדרך חזרה, זה כבר סיפור אחר, אוטוטו חוזרים לפאב המקומי ויש גם אשה וילדים, הם פושטים את חליפת הגיגולו והופכים למנומסים ואדיבים.

הותיקים שביניכם שצברו מכסת שעות טיסה ימהרו לזרוק משפטי תוכחה של צורך בשקלול הסיכון בבחירת חברת צ'רטר בין חישובי העלות ולכל דבר יש מחיר. אבל הפעם האחרונה שבה המתנתי לטיסה באיחור של שלוש עשרה שעות הייתה עם חברת הדגל של ממלכת האיים, בי איי. מאז חלפו שמונה חודשים בלבד, כך שסטטיסטית מצבי לא בדיוק מזהיר, עם במהלך השנה האחרונה תרגלתי כבר פעמיים על רטוב מצבי הישרדות בשדה התעופה.

אז ליזמים שביניכם, עלו בראשי מספר רעיונות למדריך טיולים אחר, המציע המלצות באיך להעביר את השעות האינסופיות בשדות התעופה; מסלולים אפשריים לניווט בין חנויות מומלצות, היכן תמצא את כוס הקפה הכי פחות סינטטי והחשוב ביותר היכן ממוקמות הספות השוות, ללא משענות הידיים, בהן ניתן לתפוס תנומה. כך אחרי שלושה ימים של ספיגת ויטמין די, הנמצא במגמת ירידה, מאז שעברנו אל מדינת הענן והדריזל, קבלנו הוראת אזהרה - אתם לא שייכים לגן העדן האסור.

תאמינו או לא, מרבלה, היא גן העדן האסור. שילוב קטלני של אילת, פחות המוני ומתוייר, טמפרטורות נמוכות בעשר מעלות ולחות סבירה. נושקת לחופי קוסטה די סול, פיסת חוף צרה שמדרומה ים ומצפונה הרי טרשים פראיים. גם כאשר אירופה המושלגת סובלת מגלי קור ורמת דכאון העולה לשחקים, שם זה לא בדיוק מזיז שקצת מעונן למספר חודשים מועט.

הספרדים באמת תפסו את אלוהים בביצים, השפה שלהם מתנגנת, הם יודעים ליהנות מהחיים, סיאסטה בצהרים וארוחות שחיתות לתוך הלילה. האקלים שלהם מאפשר להם לגדל הכל מכל כל, לא כך נוטים לשמור על הכושר כאשר מרבצי הסרטנים וחיות מחמד אחרות רובצות אצלם בשפע  לאורך החופים. יש להם פיגמנטים הרבה יותר טובים והם הבינו שבלי היי-טק ושעות עבודה מטורפות לתוך הלילה אפשר להעביר את החיים בכיף – כיף!

בעוד מספר שעות תיכנס השנה החדשה ובעוד מספר ימים יסגרו שערי השמיים ולא נוכל לבקש מחילה על החטאים שבצענו במהלך השנה האחרונה. אז למרות תנאי השדה הקשים  והקושי לשרבט משהו בספסלי ההמתנה בשדה שליד גן עדן, אני מאחלת לכולנו שנה טובה. שנה הגדושה רק בדברים טובים ושלל הפתעות חיוביות, והכי חשוב שתהיה לנו שנת גן-עדן, ומי שרוצה גם לטעום קצת אז קדימה לפתוח יומנים ולתכנן מתי נוסעים למרבלה.

שנה טובה ומתוקה.

נירית