הבריטים הינם עם העובד על פי הספר. הם אלו שהמציאו את המושג "הספר הלבן", שזכור לנו מימי פלשתינה העליזים. לא מעט חוקים הנחילו לנו נציגי האימפריה הבריטית, המסייעים עד היום בשמירת הסדר במדינת ישראל. עד היום, לא ברור לי מה קדם למה ? התפשטות האימפריה הבריטית בתחילת המאה העשרים, דרבנה את הממלכה המאוחדת לגבש נהלים מובנים במושבות הרבות שכבשה, או שהעניין הנו גנטי לחלוטין. מן מנגנון מובנה שמחייב אותם לתקשר רק באמצעות נהלים וחוקים, שלא יאפשרו גמישות, קומבינות או קצת תמרון. כמעט שלא ניתן למצוא תרחיש, מצב טבע, או סוגיה שלא נידונה בבית המשפט של הוד מלכותה ושלא נכתב בגינו תקנה כלשהי או חוקק חוק.
הכל מתנהל על פי הספר ותושבי האיים הבריטיים יודעים היטב כיצד לשמור על החוק. תור זה תור, לא ניתן רק לשאול שאלה. הזימון לרופא יהיה תמיד אחרי האיש שלפניך בתור, ולא משנה אם הוא איחר ברבע שעה ואת ברבורי הממלכה לא משנה מתי והיכן, לא ניתן להאכיל כי הם שייכים להוד מלכותה.
כל דבר מושתת על פי חוק, לא בשל הפחד שנתיני הממלכה חס וחלילה יעקפו את החוקים. כאשר אסרו על עישון בפאבים, למרות האלכוהול הזורם היטב בדמם, כבר למחרת התגודדו כולם באויר הצח אל מחוץ לפאב, ללא צורך בשליחת פקחים מיותרים. כך שאשפי אי הגמישות שאינם חסידי הזעזועים, אוהבים מאד לחיות בתוך הריבוע המסודר שלהם, בניגוד לאחרים ביבשת, הם שוכנים על איים מבודדים ומוקפים להם באוקיינוס.
בניגוד לשכנים הפחות מסודרים שלהם; השווייצרים, הגרמנים והאוסטרים, הם החליטו שהם קצת יותר מיוחדים ולא בדיוק זקוקים לשכנים, חוץ מאלה במערב, האיריים, שהעדיפו להתנתק מהם. אין ספק כי העידן האליזבתני רק חיזק אצלם את הרגשת העליונות. לא סתם הם אילו שהחליטו להתנתק מהוותיקן, ולא ממש מהרו להחליף המטבע שלהם באחר ולהתאחד ולהתגפף עם אחיהם ביבשת. אבל הם שכחו פרט אחד מאד חשוב, שזה לא משנה מה הם חושבים על השכנים, הם עדיין נמצאים ביבשת אירופה. בניגוד לפלשתינה שהייתה פעם שלהם, בחורף יורד גם, שלג. שלג, מן משקע כזה לבנבן, פתיתי קרח שמצטברים להם לערימה ומכסים כל דבר שזז.
אין ספק שהצטברות המשקע הלבנבן ברחובות לונדון, נתנה הזדמנות לעריכת מצעד שכונתי לכל בעלי רכבי השטח המתגודדים מידי יום ברחובות הצרים, שנסללו בתקופה אחרת בה פסעו בהם רק סוסים. אז בלי להיכנס לסוגיית זיהום האויר ואיכות סביבה, סוף סוף אותרה הסיבה הרשמית לרכישתם, במקום בו נכשלה הרשות המוניציפלית לפנות את הרחובות משלג, נותרה המשימה בידם של תושבי הממלכה לפלס מסלולי גישה.
אם עסקנו במצעדים, מזג האויר הסיבירי נתן לגיטימציה לתצוגת ראווה של בגדי הסקי של שלל היהודיות שהתקבצו בתור המשתרך לרכישת חלות לשבת ב"דניאל". נסיקת הטמפרטורות אל מתחת לאפס, דחקה לפינה את מכירות סוף העונה, והקפיצה לשמיים את מחירי המגפונים. הביקוש למשבצת פנויה בלוח המשלוחים מהסופר הרקיע לשחקים. גם המסודרים שבינינו החושבים במונחים של שלושה ימים קדימה, היו צריכים לעבוד למוד עתידי של שבועיים מראש.
לא מספיק זעזועים פקדו את ממלכת האיים, ופתאום צריך לאמץ מילון מונחים חדש לתיאור מזג האויר. מאפרוריות של דריזל שמיזל מלווה בערפל סמיך,
יש להבין מהו הסלאש (שלג בשלבי ההתמוססות הראשונים שלו),
להיזהר ממצב של קראסט (רובד פתיתי שלג, שחלקו העליון נמס וקפא לאחר מכן, קיפאון שיצר קליפת קרח דקה),
ולהבחין מתי יורד סליט (שלג שיורד בו זמנית בעירוב עם גשם).
לא פשוט להתרגל למשהו חדש ופתאומי....
חוץ מהעובדה שהם כבר קבלו איזו תזכורת קטנה בשנה שעברה, ואף אחד לא הניד עפעף אחרי שהם סגרו את המדינה לארבעים ושמונה שעות תמימות. הכל נלקח בחשבון, הכל רשום בספרים ובמודע על פי הנהלים, הם החליטו לא לטפל בנושא השלג שמבקר אותם פעם במספר שנים.
מדיניות ההכחשה לא עזרה כל כך לקראת השנה החדשה, שבמקום שביתה של חברת התעופה הלאומית, הם קבלו קריסת מערכות של שמי התעופה. טיסות מתבטלות, צוותי אויר אינם מספיקים להגיע לשדה, הרכבות לא מצליחות לעמוד בלוח הזמנים, תדירות האוטובוסים פוחתת ואין אף נהג מונית אמיץ שישמח להישלח למשימה. בלי לשים לב, פתאום קפאה להם המדינה. מאגרי המלח לא אותרו, סיירת הזבל שותקה והררי אשפה נערמו מעל לשבועיים.
בתי הספר, בדומה לגיבור השייקספירי, המלט, עומדים חסרי עצות ומתלבטים לפתוח או לפתוח? מה יקרה אם בדרך לבית הספר משהו יתקע בערמות הזבל, או יחליק כי לא הספיקו לפזר מלח ולא ימצא חניה כי אף אחד לא מעז להתניע את האוטו עד שיפנו את השלג מהרחובות. אז ההגעה לבית ספר היא רק המלצה, למי שצלח את דרך הקרח כדאי שימהר כי שעת האיסוף הוקדמה, בכדי שחס וחלילה לא יצרו פקקי תנועה אנושיים.
משהו השתבש שם, החוקים לא בדיוק עובדים בהרמוניה, ואף אחד לא לוקח אחריות...
צוות המורים אכן בנה בובת שלג לתפארת בימים בהם בית הספר היה סגור לקהל התלמידים, אך לילדים חל איסור לשחק בשלג, לבנות בובות ולזרוק שלג כי אולי משהו ימעד כמהה. ההצמדות לתקנות וחוקים, שתקה אותם לחלוטין, ובנתה לעצמה תחמושת לצון לעשרים השנים הבאות על ידי אחיהם מעבר לתעלת למאנש.
ואנחנו הים תיכוניים, אצלנו בבית שלג זה עדיין מצרך נדיר.
אנחנו עדיין מתרגשים מלראות את הלבן בעיניים ומלהתפלש שוב במרקם הרך בחצר האחורית.
אוישששששששששששששששש איזו רשומה ענוגה ומקסימה, הצמריריות של השלג כפי שאת מתארת אותו ממש עושה לי נעים. שלג זה תמיד רומנטי גם כשהוא כבר סלאש. אגב הברבורים - רק שליש בממלכה שייך למלכה, בהזדמנות אספר לך שביב מידע היסטורי מעניין ומרתק זה! ואיך גיליתי אותו.....חוץ מזה שאני רואה שבעלך נוסע מהבית לכמה ימים ואת פורחת, מפרסמת רשומות בבלוג, אופס, אני מקוה שהוא לא קורא פה....להתראות יקירה.
השבמחק