מי הוא יהודי

לא הספקנו לעבור שוב ל"מוד שגרה" ויום הכיפורים בפתח. בראש השנה יצאתי בהצהרה לגבי חשיבות הכנת ה"רשימה", ויישמתי כפי שיעצתי למטרות המפורטות ליעדים, אך העניין הוא ש"שעת השי"ן" כבר מאחוריי, וחלף שבוע והפרסום הבא עדיין לא בא! אפילו השמשתי כבר במתנת יום ההולדת שקבלתי מחברה, מחברת מיוחדת כמו פעם לרישום הרעיונות למרות עידן מעבד התמלילים. במחברת הצטברו לי, לא מעט רעיונות טובים, בהם התחלתי במלאכת הכתיבה, אך היום בפוסעי על פני טמפל פורצ'ן (מקדש המזל), רחוב היהודים שלי, כאשר המוני חרדים החלו בהכנות למצור הגדול, יום כיפור, והחלו להוביל עגלות עמוסות במעלה הרחוב. אבל בלי לשים לב, יש נושא הבוער בעצמותנו בשבועיים האחרונים והוא כל כך מתקשר ליום הכיפורים.

מיהו יהודי? שאלה לא פשוטה. חוק השבות ניסה לתת מענה, קצת קשה יותר ליישום מאז גלי העלייה הרוסית שפקדו את ארצנו. לעומת זאת, אצל סבא שלי, שלא נותר זכר מהמשפחה שלו שנספתה בשואה, לא היה רגע של בלבול. הוא לא היה דתי, אבל המשיך למרות זאת להקפיד על שמירת משנת ביתו ולבקר בבית הכנסת בשלושת הרגלים.
גם אני לא מרדתי במוסכמות, וקפריסין, שופט בדימוס, או מדינת ניו-יורק לא היו באג'נדה שלי. התחתנתי ברבנות, עמדתי בגבורה מול סיפורי הנידה של הרבנית ובתבחיני השושלת היהודית שלי. גם אני כמו רבים מעמיתיי, חובבת שרצים מדופלמת, מאז מושבי בגולה מדליקה נרות שבת ודואגת לעמוד כל יום שישי בתור המשתרך ממאפיית "דניאל" בכדי לרכוש חלות לקידוש. נוסעת בשבת, משתדלת לבקר פעם בשנה בבית כנסת, ממשיכה להתענג בקריאת עברית, עדיין חולת סדרות ישראליות ואני לא בקטע של הדלקת משואה ליום העצמאות – אבל על פי מערכת החוקים החדשה של בתי הספר היהודיים, לא כל כך בטוח שאני יהודייה.

אומנם אני נוטה להשתמש ביתר שאת בידיים בעת הדיבור, הטון הלא כל כך שקט שייך למנהגיי הלא יאים כישראלית וגם גינוני הקומבינות בתור לחלות (אני אשמור לך תור ואתה תשמור לי) לא מוסיפים לי. אולי מדינת היהודים החליטה שאני שייכת לעם הזה ואפילו נתנה לי את ההזדמנות לשרת בצבא של יהודים, אך בשל העובדה כי ילדיי נשלחים לבית הספר של גויים תחת חסותה של המלכה, אין לי עדיין מספיק הוכחות חותכות שאכן אני יהודייה.

במהלך השבועיים האחרונים, עם פתיחת בתי הספר התיכוניים את שעריהם לסיורים מודרכים לקראת הרישום לשנה הבאה, אנחנו עומדות בחצר בית הספר וטוחנות את שינוי תנאי הקבלה לבתי הספר היהודיים, שעל פיו לא מגיעה לי תוספות נקודות הבונוס. בניגוד לארץ המעבר הקריטי חל בגיל 11 בו מבית ספר יסודי אתה עובר לתיכון. רמת בתי הספר התיכוניים הציבוריים היא בכי רע, לכן זוהי נקודת מפנה גם מבחינה תקציבית אצל מרבית מההורים מלווה בהכנות הילדים לקראת המבחנים. ליהודים הייתה תמיד אופציה, היות שקיים בית ספר ציבורי ליהודים שנחשב מן הטובים. בשל הביקוש הרב, במשך השנים תנאי הקבלה הגדירו יהודי על פי ההורים, ולפיכך דאגו שגיור ההורים יהיה על פי חומרה. בעקבות תביעה של אחד ההורים ושיקול דעת מטופש של הבית הספר שנגרר לבית המשפט, נקבעו אמות מידה חדשות. בדומה לשיטת תגמול הנקודות של הנוסע המתמיד ב"אל-על", על הזכות להתקבל לבית הספר אתה צובר נקודות. מי שבחר ללכת לבית ספר יהודי רכש את מעמדו, מי שמתנדב בארגון יהודי צבר כבר נקודות זכות אצל בורא עולם ומי שלא עשה כך? כדאי מהר מאד שיטיל כמה מצלצלים וירשם לאחד מבתי הכנסת האורתודוכוסיים בכדי שניתן יהיה לכנותו יהודי.

כמה שאנו נוטים לשייך לצד היהודי את הפלפול, מערכת החוקים החדשה יצרה אבסורד בו, מוסלמי הגדל בדרום מזרח לונדון (לא משהו) והוריו החליטו לשלוח אותו לבית ספר יהודי ציבורי (החינוך שם יותר טוב). לכאורה יש לו נקודות זכות, ולי היהודייה שבחרה סתם בבית ספר ציבורי, אין. אני למשל הייתי פותרת את הסוגיה בצורה יותר יצירתית, בדומה "למשפט שלמה" במריבת הזונות על הצאצא, מי שהוריו נישאו על פי ההלכה ועבר ברית מילה, יהודי (כל כך פשוט אצל בנים). לגבי השאר תבחנו על פי מערכת הנקודות המצחיקה שנראית לי מיותרת. במקום לשמר על הגרעין היהודי החילוני המתבולל בקלות, תקבלו, תחבקו ותעטפו את אילו שנופלים בין השורות, בכדי שיהדות לא תהיה עול אלא בחירה.

התוצאה היא שיותם, בני הבכור, תופס עתה לנגד עיניו את הביקור בבית הכנסת כטרחה, כמטלה ולא כבחירה באותה התלהבות שהוא קורא את מילות הקידוש בכל ערב שישי.

אז אם חיפשתם יתרון נוסף בחזרה למדינת היהודים, שאינו מצוי בסל הקליטה המצ'ופר לשנות השישים, ששם אתה עדיין לא צריך להוכיח כמה אתה יהודי ולא לשאול את עצמך למה אני יהודי!!!