חיילים משוקולד

חשבתם על זה, שתמיד אנחנו מחפשים איזשהו צדק אלוהי, מין כוח שמאזן (לא רק דחף פנימי של רואי החשבון). אם יש חסך אז הפיצוי יבוא באופן אחר. כל המשפטים הבלומים של "יפה אבל טפשה" או "מכוער, מכוער אבל טייס". מסובך, כבד מדי, עד שאתה מגיע לאדמת שווייץ, שהייה של עשרים וארבע שעות בלבד, מביאה אותך למסקנה אחת בלבד. אין כנראה צדק בעולם, ואלוהים לא בדיוק יצא נגד תיאוריית חלוקת הסיכונים, והחליט ששם דווקא כדאי לשים את כל הביצים בסל אחד.

אני לפחות גדלתי עם לא מעט סטגימות לגבי העם השווייצרי, שלמרות החיכוך האיטלקי שלצערנו מהווה עדיין מיעוט, הם לא מצטיירים כמאהבים שרמנטים, הם דומים יותר למשפחת פון טראפ מצלילי המוסיקה. האולר האדום הרב שימושי והסווטש היו הברקה טובה חד פעמית של המאה ה-20 בלבד. תכונות כדייקנות וניקיון יסודי, הניבו אומנם מערכת בנקאית מתוחכמת ויצירתית שגרפה בקלילות לתוכה כמה מאות חשבונות של ניצולי שואה, אך האוכל שלהם הנוטף בכולסטרול, אולי מתעכל טוב עם אויר צלול כיין, אבל בטוח לא תקף במהפיכת התזונתית שאותה אנחנו חוויים כיום. הצבא שלהם תמיד הצטייר כבדיחה, מקסימום מחנה צופים לשכבה הבוגרת, ומי שמע על הרעיון שאתה משתחרר עם הציוד הביתה ומתחזק אותו בעצמך (היה עובד יופי במציאות הישראלית שבמילא חצי מהציוד מוחרם במהלך השירות או המילואים), והרי לכובדם הומצא בעברית הביטוי "חיילים משוקולד".

אבל אחרי שבועיים במדינת היודיליהי ובמחיצתם של חברנו השווייצרים, הרגשתי שיש לנפץ כמה מיתוסים ולהכיר בכמה עובדות שכנראה ישמרו חקוקות בסלע גם במאה הבאה, השווייצרים קבלו את "גן העדן האסור", והם לא נותנים לך בקלות להיות חלק מחלקת הקודש שלהם, אתה יכול להיות תייר, איש עסקים,
תושב אבל אזרח זה כבר סיפור אחר, הם

"The chosen one"שומרים בקנאות על ה"גרעין", ה"מובחרים" –

באותה אדיקות מימי היידי בת הרים, הם ממשיכים לגדל ולטפח אדניות של גרניום בשלל צבעים, שומרים בקנאות בגוואה על שפות הקנטון (סיכוי אפסיים בהשגת תפריט בשפה האנגלית באזור האיטלקי) מתוך הנחה שגרמנית, צרפתית ואיטלקית הן השפות התקפות בעולם (רק שרוב העולם מתקשר יותר בסינית ובספרדית). הם לא הצטרפו לגוש היורו וכנראה שגם בעתיד לא, הם פטריוטרים (איך לא שהכל אצלך מושלם), לא בדיוק מוקירים זכויות אזרח (להלן ההוכחה כי הזרים נשארים תמיד זרים). בשקט בשקט ללא הרבה אגו ומדיה תוך שהם משתפים פעולה ביצירת מיסוך על הכסף הזורם דרך ממלכתם (לא כל כך הולך להם עכשיו עם שלטונות ארה"ב), הם שומרים על הקיים ולא נכנעים לאילוצים חומרניים כאשר זה נוגע לחצר הפנימית שלהם.

למרות שעשירי המדינה (מצרך שלא נמצא בחוסר) החלו לבנות את בתיהם בשילוב של בתי מצפור בגליל וארסוף, עדיין הנטיה לשמור על הקיים, הישן והטוב מכריעה ושומרת על הטבע המופלא.

היכן תמצא מדינה שיש בה הכל, מאויר צלול כיין במחוזות השלג, אגמים בכל פסע ופסע, כרמים הגדלים בין צוקים שצונחים הישר למים, מים צוננים חינם אין כסף מוצעים לעוברים ולשבים(מיקום אסטרטגי לירקנים) ושדות חמניה צהובים, בהם אתה רשאי לעצור בדרך ולקטוף ולהותיר מצלצלים בצד כראות עיניך (לא היה בדיוק עובד במטרופולין של לונדון או במנטליות הישראלית).

ובניגוד לכל הסטיגמות של חיילי השוקולד, לעניות דעתי הם יותר קרובים לספרטנים, היות ששם הילדים לומדים לטפס על ההרים כבר בגיל שלוש (וזה לא קורס טיפוס מזורז בחדר הכושר), יש טכניקה ויש ציוד מתאים. בגיל ארבע הם כבר מפטרלים בין הפסגות של ההרים המושלגים, ובגיל שש הם פוסעים לבדם בדרך לבית בספר וחוצים כבישים ויערות (די ברור מה המקור לכיפה אדומה). הצבא שלהם מסתבר מאובזר בציוד הכי חדשני ומתרגל מצבי קצה בתקציבים אדירים, ואין ספק שהסדר והניקיון מאפשרים לו גם לסמוך על אנשיו שהם אכן יתחזקו את הציוד הניתן כיאות.

כך שהם נראים בריאים יותר, ספורטיביים יותר, עצמאיים יותר, פשוט פרסומת לאקטימל. נראה לך שכדאי לטעום קצת מהעוגה להצטרף לחבורה. אבל אל תטעה, הם שומרים בקנאות, סביב מסכת חוקים נוקשה ויד רוחצת את יד, שדמם לא יתבולל בזרים.

אז הם יפנקו אותך בהרבה שוקולד, מקרוני של שפירנגלי, ישמחו לקבל אותך כתייר להנות מגן העדן הפרטי שלהם, אבל עד כאן שלא יהיו לך אשליות בקשר לשוויץ, כי שוויץ לא מחכה לך.........................