קונצרט של REM שאתה בדרך לארבעים, זה לא בדיוק אותו דבר כמו לדעת את כל המילים של השירים שלהם שאתה בן עשרים וקצת. מה לעשות שאתה בגיל ו/או שאתה מרגיש שאתה עדין תקוע ב- I am pushing an elephant up the stairs!
לפני שתמשיכו לקרוא, אני מזהירה- מי שנושק רק לשלושים וחמש, עדיף לוותר על ההמשך -לא רלבנטי- ניתן לחכות כמה עידנים!!! מה לעשות מתוקות- זה עדין לא נוגע אליכן! עם כל הצער, יש לכן עוד הרבה זמן עד שזה יתחיל לתקתק גם אצלכן!
אני רוצה להתייחס במייל השבועי שלי לכמעט ארבעים ולאילו שנמצאים כבר בארבעים פלוס.
שאתה הולך לקונצרט של ה-REM, אתה לוקח בחשבון שזה לא סתם להקה, זאת להקה לאניני טעם (כי אין שם חתיכים, הם אף פעם לא חשבו להופיע במכנסונים קצרצרים והסרטונים שלהם בשיא העדינות – "מוזרים"), שירים עם מסר (די מדכא, אין שירי אהבה והטקסט הכי שמח של - - Shiny Happy Peopleמצטייר כמו פרסומות בשנות התשעים).
אז שאתה מתכונן להופעה של אומנים פרופר שהמוסיקה היא ערך נעלה, אתה בטוח שהפעם אתה תעלה את מפלס הגיל. אתה מדמיין שבטוח יהיו שמה, גנובים כאלה (לא אנשים שאני מסתובבת איתם ביום יום), עם חולצות מעריצים מהופעות קודמות, שיעשנו בצורה קולית, לבושים במראה הכי זרוק עם נערות פרחים (יותר נכון M&H מעודכנות).
אבל הלו! זוהי אנגליה! אין כאן חתיכים (גם מארק דארסי הזדקן והוא מלא בבוטוקס)! הם אפילו מודים בזה – שהם פשוט עם מוזנח בלי שיק (מה לעשות ששיק מתלבש יותר טוב על השנואים עליהם ביותר – "הצרפתים") וצריכת האלכוהול לא מייפה את הנתונים ההתחלתיים.
הקהל היה מעורב ובמקרה הטוב אנחנו ייצגנו את החציון, לפחות באזור שבו ישבנו – שנקרא אזור ישיבה. הלוא ברור שאיפה שיש כסאות – יושבים (שרוצים). לא פה! אנגליה! יש חוקים! מי שקונה אזור ישיבה צריך לשבת, הוא שילם על ישיבה – חס וחלילה לעמוד, לנענע את האגן, להתלהב! הלו – ברון בואך לאזור הדודות! הן לא קמות, הן לא רוקדות, הן לא משתוללות – מקסימום הנפת יד ולא יזיק לשתות כמה כוסות יין שלא יאפשרו לך לעמוד ולהתפתות.
הבעיה היא לא בקהל שבא להופעה עם משקפות תיאטרון (כמו שההורים שלי לוקחים כבר ארבעים שנה לקונצרט של הפילהרמונית) ושכח לנעול את נעלי הריקוד, השאלה היא "זה שאתה עדין רוצה להשתולל, עדין רוקד וצורח ומרגיש מאד בקטע" – האם אתה נתפס כבר כ-"דודה מוזרה שמסה לרקוד"! אז הדודה רקדה למרות שכולם ישבו סביבה (מזל שהיא הביאה עימה גם איזה דוד שעדין מוכן להתנענע איתה).
כך מה שנותר לי, הוא לציין בפניכן כמה נקודות חשובות ל"דודה בתחילת דרכה":
· אין לעשות חישובי כדאיות בקנית כרטיסים, בגיל אחר אפשר לתת תירוצים כלכליים עכשיו זה כבר לא תופס. היות שבמילא כמות המסיבות לבני גילנו שואפת לאפס (במיוחד שאתה לא בסטטוס של פנויים ופנויות) שלא נדבר על הכבדות שמתווספת שיש כבר מסיבה ומתחילים לחשב את הוצאות הבייביסיטר-יש לקנות כרטיסים רק בעמידה ברחבת הריקודים ולא לצפות שקהל הזקנים (בנשמה לא בגיל) יתעורר לתחייה (המשיח כנראה יגיע יותר מהר או שפשוט האסלאם ישתלט קודם). צו איסור על מקומות ישיבה שנועדו רק להצמדת ישבנים.
· אין מקום לנאיביות. האוכל בהופעות תמיד גרוע עד כדי לא אכיל. מאד שווה לצאת עם צידה לדרך גם אם זה אומר שיש לשאת תיק ולא להיראות הכי קול שבעולם. במילא אתה כבר לא רגיל לצאת מהבית בידיים ריקות – תמיד יש איפה שהוא בקבוק מים, חטיפים דביקים , פלסטרים וציוד נלווה נוסף לרגעי משבר עם הילדים.
· למרות שהרפרטואר המוזיקלי הפרטי שלי בשנים האחרונות מתרכז בזמרים דביקים ותחנות רומנטיות ושירי ילדים. הלו! גם הותיקים העדין יוצרים, ויש להצטייד ברכש החדש ביותר לפני הופעה וחידוש מלתחה כולל גם את הדיסקים באוטו (יובל המבולבל אאוט).
· לא יזיק להתעדכן ב- YOU TUBE (העולם לא שייך רק לצעירים) ולדעת את המילים של השירים (אין ספק שמעמדך משודרג לדודה עם פוטנציאל).
· למרות הקוליות, הספונטאניות – יש להימנע מלהגיע מוקדם להופעות ולצמצם חשיפה מינימאלית ללהקות החימום. הם לא מדברים אלינו! יש להכיר בזה – כן אנחנו כבר "דודות", מה שחוסך מאיתנו את המאמץ – להגיד שהצרחות והיללות והמוסיקה המעצבנת היא אומנות!
אז אם חוזרים לנוסטלגיה, בסופו של דבר בני השישים פלוס ובני העשרים מקצת, מתחילים באמת להשתחרר רק בשירים הקלאסיים – מכנה משותף הוא הדבר היחיד שהעמיד את כולם על הרגלים ללא פחד משומרי הראש המנופחים.
אז REM הזדקנה לפחות העטיפה החיצונית, לא שפעם ניתן היה לכנות אותם כמושכים. הסולן שלהם אף פעם לא היה הפסד למין הנשי!, אבל (ואבל גדול) הם עדין ממשיכים לבעוט ולתת שואו שרק מעט מהזמרים יכולים לתת; בלי סיפור, בלי רקדנים, בלי תזמורת – משהו נטו ופשוט! כמו פעם! לפחות על פי האינטרפרטציה שלי להופעת רוק!
מסקנה:
· אשרי וטוב לי שאני לא אנגליה
· אין גיל להופעת רוק
· IT WAS “SUPERNATURAL – SUPERSEIOUS” ) הרציניות שביניכן שווה לבדוק באינטרנט).
עד כאן,
לילה טוב מלונדון הגשומה!!!! (הם עדין עוסקים פה בסטטיסטיקות – הקיץ השישי הכי לא קיץ שהיה אי פעם בבריטניה במהלך המאה שנים האחרונות).
נשיקות חיבוקים
מדודה נירית
לפני שתמשיכו לקרוא, אני מזהירה- מי שנושק רק לשלושים וחמש, עדיף לוותר על ההמשך -לא רלבנטי- ניתן לחכות כמה עידנים!!! מה לעשות מתוקות- זה עדין לא נוגע אליכן! עם כל הצער, יש לכן עוד הרבה זמן עד שזה יתחיל לתקתק גם אצלכן!
אני רוצה להתייחס במייל השבועי שלי לכמעט ארבעים ולאילו שנמצאים כבר בארבעים פלוס.
שאתה הולך לקונצרט של ה-REM, אתה לוקח בחשבון שזה לא סתם להקה, זאת להקה לאניני טעם (כי אין שם חתיכים, הם אף פעם לא חשבו להופיע במכנסונים קצרצרים והסרטונים שלהם בשיא העדינות – "מוזרים"), שירים עם מסר (די מדכא, אין שירי אהבה והטקסט הכי שמח של - - Shiny Happy Peopleמצטייר כמו פרסומות בשנות התשעים).
אז שאתה מתכונן להופעה של אומנים פרופר שהמוסיקה היא ערך נעלה, אתה בטוח שהפעם אתה תעלה את מפלס הגיל. אתה מדמיין שבטוח יהיו שמה, גנובים כאלה (לא אנשים שאני מסתובבת איתם ביום יום), עם חולצות מעריצים מהופעות קודמות, שיעשנו בצורה קולית, לבושים במראה הכי זרוק עם נערות פרחים (יותר נכון M&H מעודכנות).
אבל הלו! זוהי אנגליה! אין כאן חתיכים (גם מארק דארסי הזדקן והוא מלא בבוטוקס)! הם אפילו מודים בזה – שהם פשוט עם מוזנח בלי שיק (מה לעשות ששיק מתלבש יותר טוב על השנואים עליהם ביותר – "הצרפתים") וצריכת האלכוהול לא מייפה את הנתונים ההתחלתיים.
הקהל היה מעורב ובמקרה הטוב אנחנו ייצגנו את החציון, לפחות באזור שבו ישבנו – שנקרא אזור ישיבה. הלוא ברור שאיפה שיש כסאות – יושבים (שרוצים). לא פה! אנגליה! יש חוקים! מי שקונה אזור ישיבה צריך לשבת, הוא שילם על ישיבה – חס וחלילה לעמוד, לנענע את האגן, להתלהב! הלו – ברון בואך לאזור הדודות! הן לא קמות, הן לא רוקדות, הן לא משתוללות – מקסימום הנפת יד ולא יזיק לשתות כמה כוסות יין שלא יאפשרו לך לעמוד ולהתפתות.
הבעיה היא לא בקהל שבא להופעה עם משקפות תיאטרון (כמו שההורים שלי לוקחים כבר ארבעים שנה לקונצרט של הפילהרמונית) ושכח לנעול את נעלי הריקוד, השאלה היא "זה שאתה עדין רוצה להשתולל, עדין רוקד וצורח ומרגיש מאד בקטע" – האם אתה נתפס כבר כ-"דודה מוזרה שמסה לרקוד"! אז הדודה רקדה למרות שכולם ישבו סביבה (מזל שהיא הביאה עימה גם איזה דוד שעדין מוכן להתנענע איתה).
כך מה שנותר לי, הוא לציין בפניכן כמה נקודות חשובות ל"דודה בתחילת דרכה":
· אין לעשות חישובי כדאיות בקנית כרטיסים, בגיל אחר אפשר לתת תירוצים כלכליים עכשיו זה כבר לא תופס. היות שבמילא כמות המסיבות לבני גילנו שואפת לאפס (במיוחד שאתה לא בסטטוס של פנויים ופנויות) שלא נדבר על הכבדות שמתווספת שיש כבר מסיבה ומתחילים לחשב את הוצאות הבייביסיטר-יש לקנות כרטיסים רק בעמידה ברחבת הריקודים ולא לצפות שקהל הזקנים (בנשמה לא בגיל) יתעורר לתחייה (המשיח כנראה יגיע יותר מהר או שפשוט האסלאם ישתלט קודם). צו איסור על מקומות ישיבה שנועדו רק להצמדת ישבנים.
· אין מקום לנאיביות. האוכל בהופעות תמיד גרוע עד כדי לא אכיל. מאד שווה לצאת עם צידה לדרך גם אם זה אומר שיש לשאת תיק ולא להיראות הכי קול שבעולם. במילא אתה כבר לא רגיל לצאת מהבית בידיים ריקות – תמיד יש איפה שהוא בקבוק מים, חטיפים דביקים , פלסטרים וציוד נלווה נוסף לרגעי משבר עם הילדים.
· למרות שהרפרטואר המוזיקלי הפרטי שלי בשנים האחרונות מתרכז בזמרים דביקים ותחנות רומנטיות ושירי ילדים. הלו! גם הותיקים העדין יוצרים, ויש להצטייד ברכש החדש ביותר לפני הופעה וחידוש מלתחה כולל גם את הדיסקים באוטו (יובל המבולבל אאוט).
· לא יזיק להתעדכן ב- YOU TUBE (העולם לא שייך רק לצעירים) ולדעת את המילים של השירים (אין ספק שמעמדך משודרג לדודה עם פוטנציאל).
· למרות הקוליות, הספונטאניות – יש להימנע מלהגיע מוקדם להופעות ולצמצם חשיפה מינימאלית ללהקות החימום. הם לא מדברים אלינו! יש להכיר בזה – כן אנחנו כבר "דודות", מה שחוסך מאיתנו את המאמץ – להגיד שהצרחות והיללות והמוסיקה המעצבנת היא אומנות!
אז אם חוזרים לנוסטלגיה, בסופו של דבר בני השישים פלוס ובני העשרים מקצת, מתחילים באמת להשתחרר רק בשירים הקלאסיים – מכנה משותף הוא הדבר היחיד שהעמיד את כולם על הרגלים ללא פחד משומרי הראש המנופחים.
אז REM הזדקנה לפחות העטיפה החיצונית, לא שפעם ניתן היה לכנות אותם כמושכים. הסולן שלהם אף פעם לא היה הפסד למין הנשי!, אבל (ואבל גדול) הם עדין ממשיכים לבעוט ולתת שואו שרק מעט מהזמרים יכולים לתת; בלי סיפור, בלי רקדנים, בלי תזמורת – משהו נטו ופשוט! כמו פעם! לפחות על פי האינטרפרטציה שלי להופעת רוק!
מסקנה:
· אשרי וטוב לי שאני לא אנגליה
· אין גיל להופעת רוק
· IT WAS “SUPERNATURAL – SUPERSEIOUS” ) הרציניות שביניכן שווה לבדוק באינטרנט).
עד כאן,
לילה טוב מלונדון הגשומה!!!! (הם עדין עוסקים פה בסטטיסטיקות – הקיץ השישי הכי לא קיץ שהיה אי פעם בבריטניה במהלך המאה שנים האחרונות).
נשיקות חיבוקים
מדודה נירית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה